<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער שני</h1>
<h2>דף צו.</h2>
יין שטעמו טעם חומץ אע"פ שריחו יין אין מקדשין עליו, וכן שמרים שנתן עליהם מים אע"פ שיש בהם טעם יין אין מקדשין עליו. בד"א בשנתן על השמרים שלשה מים והוציא פחות מארבעה. אבל אם הוציא ארבעה ה"ז יין מזוג ומקדשין עליו, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שהתמד העושין מן החרצנים והזגים קודם שיעצרו אותם בגלגל אע"פ שאינו מוציא כשיעורו דינו כיין מזוג שהרבה נבלע ממנו תוך החרצנים והזגין, ונראין דבריו.
<h2>דף צז.</h2>
אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו. כך אנו מורין בכל המערב. ויש מי שמתיר לקדש עליו, ואומר לא נאמר יין הראוי לגבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהם, לר"ם. דעת הראב"ד כדעת המתיר, וכתב שמקדשין ביין קונדיטון והוא יין המעורב בפלפלין ודבש. ויש מי שכתב שמקדשין ביין מבושל מפני שמתעלה הוא בבישול, ולא אסרו יין שאינו ראוי לנסך על גבי מזבח אלא אותו יין שאינו ראוי לנסך מפני פחיתותו וגריעותו. ויין מזוג מקדשין עליו מפני שהוא משתבח במזיגה, שהוא יותר ערב וראוי לשתיה. והריא"ג כתב שמצוה מן המובחר ליתן בו (יין) [מים] כדרך שאמרו בכוס של ברכה. יין של צמוקים מקדשין עליו, והוא שיהיו צמוקים שיש בהם לחלוחית ושורין אותן במים ויוצא מהם יין, וכן יין מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו. ויין מגולה אע"פ שהעבירו במסננת שאין חשש גלוי אין מקדשין עליו משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך.
<h2>דף צז:</h2>
יין שריחו ריח חומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו. ויש מן הגדולים שכתב לא אמרו שריחו חומץ וטעמו יין (ב)יין אלא לברך עליו בפה"ג, אבל אין מקדשין עליו מפני שריחו רע. והרב ר' יצחק [אבן גיאת] כתב שאין ריח החומץ ריח רע, ולא קראו ריח רע אלא משקה סרוח. וכן יין שריחו כריח משקה סרוח שטעמו טעם יין אין מקדשין עליו.
